<h1>אור זרוע — ב"ב</h1>
<h2>דף כד.</h2>
[ב"ב קל"ח ע"א] אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמר הלה [אי] אפשי בהם קנה ואפילו עומד וצווח איני חפץ במתנה זו ר' יוחנן אמר לא קנה (ורשב"ל אמר קנה). אמר ר' אבא בר ממל ולא פליגי כאן בצווח מעיקרו מתחילה כשמסר לו זה את השטר התחיל לצווח הילכך לא קנה שאין מזכין לו לאדם בעל כרחו דחוב הוא לו כדכתיב [משלי ט"ו] שונא מתנות יחיה כדאמרינן (בהכל שוחטין) [באלו טריפות, חולין מ"ד ע"ב] כאן בשותק ולבסוף צווח קנה דכיון דקיבל השטר בשתיקה נתרצה במתנה ומאחר שזכה בה אין מועיל כלום להוציאה מרשותו מה שאומר אי אפשי במתנה זו עד שיתנם בלשון מתנה לאחרי' או עד שיפקירם. כך פי' רבינו שמואל זצ"ל ולפי דבריו איירי במתנת בריא שנקנית בקבלת השטר. אבל רבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב האי דינא בשכיב מרע הוא דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי. וכיון ששתק כמי שנמסרו לו דמי אבל מתנת בריא לא קניא עד דמסר שטרא לידיה עכ"ל. ואומר אני דודאי לא פליגי לענין הילכתא דעובדא דדין מתנת שכיב מרע בדיבורא כדין מתנת בריא בקבלת השטר שכשמקבל השטר במתנת בריא קיבל המתנה. וכששותק במתנת שכיב מרע זכה במתנה. הילכך כששתק בשכיב מרע או קיבל השטר בבריא וצווח מעיקרו בתוך כדי דיבור לשתיקה או לקבלת השטר לא קנה. אבל נשתק מעיקרו ולבסוף צווח לאחר כדי דיבור קנה כמו שכתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל נשתק ולבסוף צווח וכגון דלאחר תוך כדי דיבור. דאי בתוך כדי דיבור יכול לחזור בו המקבל כמו הנותן עכ"ל. ופי' רבינו שמואל זצ"ל בצווח מעיקרו לא תחזור המתנה לנותן שהרי סילק עצמו מהן אלא הפקר הן וכל המחזיק בהן זכה בהם כדאמ' בכריתות בפ' המביא אשם תלוי בתחילתו [כ"ד ע"א] אמר רשב"ל הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי איפשי בה כל המחזיק בה זכה בה. ואסקינן התם כרשב"ל. אמר רב נחמן בר יצחק זיכה לו על ידי אחר בפניו והוא שתק כשמסרו השטר או הקנו בסודר לאחרי' לצורכו וכשבאו למסור לו השטר התחיל צווח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן דתניא הכותב כל נכסיו לאחר והיו בהן עבדים ואמר הלה אי איפשי בהן [אם היה רבן שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה רשב"ג אומר כיון שאמר הלה אי אפשי בהם] כבר זכו בהן יורשיו. ופרכינן והא דת"ק אפילו עומד וצווח. אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן הכל מודים עומד וצווח מתחילה ועד סוף [דלא קני שתק ולבסוף צווח] כולי עלמא לא פליגי דקנה כי פליגי כגון שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח ורבנן סברי מדשתיק קננהו והאי דקצווח מיהדר הוא דקא הדר ביה ורשב"ג סבר מוכיח סופו על תחילתו והאי דלא צווח סבר דכי לא מטי לידי אמאי אצווח. פי' רבי' שמואל זצ"ל ורשב"ג לא סבירא ליה הא דרשב"ל דאמ' בכריתות בפ' המביא דאמר הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה וסבירא ליה לרשב"ג דאדעתא דהכי יהב ליה דאי לא בעי לה מקבל מתנה מיהדר ליה והכי מפרש בכריתות. ומיהו הלכה כרשב"ל. ובהך פלוגתא הלכה כרבנן דהא דקיימא לן כרשב"ג במשנתינו היינו משנה אבל ברייתא [לא אבל היכא דאמרינן משנה היינו נמי ברייתא] כדאמרינן בעלמא [גיטין ס"ז ע"א] משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומשום הכי קיימא לן כוותיה בין במשנה בין בברייתא עכ"ל. וס"פ השוחט [חולין ל"ט ע"ב] פסקינן להדיא כרבנן.
